על אלי המתווך –
כאשר ביקשנו להשכיר את הדירה של סבתא חווה בהוד השרון, לא שיערנו שניתקל באדם כמו אלי. לא משום שהיה יוצא דופן במראהו או בהליכתו, אלא משום שגישתו לדברים נשאה עמה איכות אחרת – כזו שאינה נלמדת מקורס תיווך, אלא אולי מהתבוננות ממושכת בחיים עצמם.
אלי לא ראה בדירה ארבעה קירות, אלא שדה של זיכרונות. הוא לא שאל "כמה מטרים?" אלא "מה הסיפור כאן?". הוא לא מיהר לשלטים או לפרסום המוני – אלא ישב בדירה בשעות שונות של היום, בחן את האור, הקשיב לשקט, וידע לומר באיזו שעה כדאי לצלם את המרפסת.
כשהגיעו שוכרים, הוא לא דחף אותם. הוא לא ניסה למכור – הוא פשוט היה. ענה כשנשאל, שתק כשצריך, ונשאר אחרי שהשוכרים הלכו כדי לוודא שגם אנחנו – המשפחה – נרגיש שלמים.
היתה בו סבלנות של מי שכבר עמד בפרידות רבות, ודיוק של מי שמבין שעסקה טובה היא לא כשהמוכר שמח – אלא כשהלב שקט.
במקום שבו רבים היו מנסים "לסגור עסקה", אלי חיכה שהיא תיפתח.
הוא ידע לאילו שאלות לא כדאי לענות מיד. הוא כיוון שוכרים שלא התאימו ללכת – גם אם היו מציעים יותר – כי הבין את סוג האנשים שהדירה הזו צריכה.
וכשבסוף נסגרה העסקה, היא נסגרה כמו שצריך: בשקט, בלי דרמות, עם שוכרים טובים, בזמן נכון.
אלי, היית נדיר. היית מתווך בין אנשים, לא רק בין נכסים.
תודה.